ת"א 53313-12-19

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונה, תבע את הנתבע לפיצויים. השופט מצא את עדותה של התובעת ושל עדיה כמהימנה. נכותו הרפואית של התובע, כפי שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, הייתה מחייבת מבחינה משפטית ושימשה נקודת מוצא לקביעת נכות תפקודית. השופטת הסכימה עם הערכת התובעת לגבי נכותה התפקודית, ומצאה אותה עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות וראויה למשקל. השופטת בחנה גם את השתכרותה של התובעת וקבעה כי בסיס שכרה יעמוד על 14,000 ₪ לאחר ניכוי מס, בהתחשב בגילה, באופי פגיעתה ובעדות מעסיקה. הפסדי הכנסות העבר חושבו על בסיס ההפרש בין הכנסות התובע לפני ואחרי התאונה, בסך של 316,322 ₪. השופטת קבעה גם ניכוי מכושר ההשתכרות של התובע, העריכה אותו ב-3% וחשבה את ההפסד העתידי באופן אקטוארי, וכתוצאה מכך נפצה בסך 988,882 שקל. עבור סיוע לזולת וניידות פסק השופט 80,000 ₪, בהתחשב בנכותה האורתופדית והפסיכיאטרית של התובעת וביכולותיה בעבודה ובמשק הבית. ההוצאות הרפואיות, בעבר ובעתיד, נאמדו בכ-20,000 ₪, ואילו הנזק הלא ממוני נקבע על 46,046 ₪, בהתאם לאחוזי הנכות הרפואית של התובע. סך נזקי התובע חושבו בסך 1,451,250 ₪. הניכויים, לרבות ניכוי רעיוני בגין מענק של 36 קצבאות, היו שנויים במחלוקת אך בסופו של דבר נקבעו על סך של 614,931 ₪ בהתבסס על חוות הדעת האקטוארית של התובע. סך נזקי התובע לאחר ניכויים חושב בסך 836,319 ₪. הנתבע חויב לפצות את התובע בהתאם, לרבות החזר הוצאות, שכר טרחת עורך דין והוצאות בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 15.5.2023, עם זכות ערעור.