ע"ו 55790-10-20

תקציר

מדובר בערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) של בית משפט השלום בחיפה, על ידי עובד משטרת ישראל שנפגע במהלך עבודתו. המערער טען כי נגרם לו נכות בעמוד השדרה הצווארי כתוצאה משני אירועי עבודה - תאונת דרכים בשנת 2002 ואירוע משנת 2013 בו הרים ארגז כבד. המשיב, המיוצג על ידי פקיד התגמולים במשרד הביטחון, טען כי תאונת הדרכים גרמה לאפיזודה חולפת של כאב שלא גרמה לנכות כלשהי, וכי האירוע בשנת 2013 לא התרחש כנטען על ידי המערער. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות שהובאו בפני ועדת הערר, לרבות עדותו של המערער, עדויות עדי ראייה, חוות דעת ומסמכים רפואיים. בית המשפט מצא כי גרסתו של המערער לאירוע משנת 2013 הייתה עקבית ואמינה, ונתמכה בעדויות עדי ראייה ובדו"ח פגיעה במשטרה. עוד ציין בית המשפט כי למערערת לא היה עבר רפואי של בעיות צוואר טרם האירוע, וכי הממצאים הרפואיים תומכים בקיומו של מום בצוואר. עם זאת, בית המשפט מצא כי חוות הדעת של המומחה הרפואי שהציג המשיב, שהעדיפה הוועדה, אינה משכנעת דיה בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בשנת 2013 לבין המום בצווארו של המערער. בית המשפט מתח ביקורת על הסתמכות היתר של הוועדה על המומחה מטעם המשיב, אשר ביטל את התרחשות האירוע ולא מצא כל מגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי של המערערת. בסופו של דבר, החליט בית המשפט כי הראיות הרפואיות הקיימות אינן מבססות באופן חד משמעי את הקשר הסיבתי והורה על בירור נוסף בנושא זה באמצעות מינוי מומחה רפואי בלתי תלוי מטעם בית המשפט. בית המשפט הציע כי הצדדים יגישו שאלות הבהרה למומחה ויחקרו אותו חקירה נגדית, ולאחר מכן תוציא הוועדה פסק דין חדש. המשיב חויב לשלם את שכר טרחת המערער, והתיק הוחזר לערכאה נמוכה יותר להמשך הליכים בהתאם למתווה שקבע בית המשפט המחוזי.