ת"צ 47960-12-19

תקציר

חברת הביטוח המשיבה טענה כי טענות המבקש התיישנו מחמת התיישנות, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז כריתת הסכם הביטוח. עוד טענו כי כל המידע שהוביל לגילוי עובדות המקרה היה בידי המבקש בשנת 2012, וכי לא הייתה תרמית או הטעיה מצד החברה. לחילופין, טען המשיב כי יש לדחות את הבקשה בשל שיהוי כבד בהגשה. המבקש טען כי מסמכי הפוליסה נמסרו לו רק בפברואר 2013, וכי יש למדוד את עילת התביעה ממועד זה. עוד טענו כי המועד הראשון בו הייתה להם סמכות לתבוע היה לאחר תשלום הפרמיה עבור חודש אוגוסט 2013, שכן סכום הביטוח והפרמיות תאמו את סכום הביטוח הראשוני במהלך השנה הראשונה לפוליסה. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב כי עילת התביעה האישית של המבקש התיישנה, ודחה את טענות המבקש בדבר תקופת ההתיישנות. נדחו גם טענותיו הנוספות של המבקש בעניין ביטוח מבנה, התעלמות מבקשות לשינוי תנאי הפוליסה ושינוי מועד תחילת הביטוח. עם זאת, השופט מצא צדק בטענת המבקש, כי חברת הביטוח לא ציינה כראוי כי הכיסוי הביטוחי יפוג עם הגיעו של המבוטח לגיל 70, וכי הדבר מהווה אפשרות סבירה להטעיה. מאחר שעילת התביעה האישית של המבקש נדחתה בעילות שונות, נדחתה גם הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, למעט התביעה בדבר פקיעת הביטוח בגיל 70. השופטת התייחסה בקצרה לסוגיית התאמת סכום הביטוח ליתרת ההלוואה בעת הקמת הפוליסה, ומצאה כי על חברת הביטוח חלה חובה חוזית לפעול בתום לב ולהתאים באופן הוגן את סכום הביטוח לתנאי ההלוואה. התביעה הייצוגית אושרה בחלקה, למבוטחים שתקופת הביטוח שלהם לא תאמה את תקופת ההלוואה והוארכה מעבר לגיל 70. עילות התביעה שאושרו היו הפרת חובה לנהוג בתום לב, הפרת חוק חוזה הביטוח ומרמה. הקבוצה שהוגדרה על ידי בית המשפט כללה את כל המבוטחים בעלי פוליסות ביטוח חיים ו/או מבנה צמודות להלוואה לדיור, שתקופת הביטוח שלהם לא תאמה את תקופת ההלוואה ו/או את צרכיהם. הסעד המבוקש היה צו להארכת תקופת הביטוח עד תום התקופה הנקובה בפרטי הביטוח, גם אם הסתיימה לאחר שהמבוטח הגיע לגיל 70.