ע"פ 792/08

תקציר

גזר הדין הוא תוצאה של תיק אונס, חטיפה ועבירת סמים. הערעור מקבל חלקית את הרשעתו של המערער בעבירה של חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, אך אינו מוצא עילה להתערבות בעבירות של אונס או דחיפת קטין לסמים מסוכנים. בעבירת האונס נוטה השופט לצדד בקביעתו של בית המשפט המחוזי, המבוססת על אמיתות עדותה של המתלוננת, למרות כמה שקרים, ועל הראיות התומכות. זה כולל שיחות טלפון מוקלטות, עדויות עוברי אורח והתנהגות המתלונן מיד לאחר האירוע. השופט גם מוצא את גרסתה של המתלוננת לאונס אמינה, למרות חוסר עקביות מסוים בעדויותיה במשפט ובניסיונה המיני הקודם. באשר לעבירה של דחיפת קטין לסמים מסוכנים, מסבירה השופטת את חשיבות הבטחת זכותו של הנאשם להליך הוגן ומציינת כי ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן. המערער הודה כי סיפק למתלונן סמים, מתוך הבנת המשמעויות, המשמשת ראיה נגדו. עם זאת, בעבירת החטיפה השופט מוצא את התשתית הראייתית בלתי מספקת. השופט מדגיש כי גם אם עדותה של המתלוננת אמינה, אין צורך לראות בה אמת או שקר לחלוטין. שקריה של המתלוננת באשר לנסיבות הכניסה לרכבו של המערער, יחד עם גורמים נוספים, יוצרים ספק בדבר אשמתו של המערער בחטיפה. לסיכום, הערעור נדחה בעבירות האונס והסמים, אך התקבל באשמת החטיפה. השופט ס' ג'ובראן והשופט י' עמית מסכימים עם הכרעת הדין. עונשו של המערער הופחת לתשע שנות מאסר, בעוד יתר רכיבי העונש נותרים בעינם.