ת"א 45087-05-22

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעת לשון הרע שהגיש תובע, בעל מניות ודירקטור לשעבר בחברת תעשיות ממתקים השחר העולה בע"מ, נגד בן דודו, עמו יש לו יחסים מתוחים, והמנהל כיום את ענייני החברה. התובע טען כי שני פרסומים של הנתבעת השמיצו אותו. הפרסום הראשון היה מכתב ששלחה הנתבעת למספר עובדים בחברה, בו צוין כי לתובע אין תפקיד ניהולי בחברה וביקש מהעובדים להפנות כל פנייה ממנו לנתבעת. הפרסום השני היה הצהרה לכאורה של הנתבע לתובע, בנוכחות שני אנשים נוספים, בה ביקש ממנו לעזוב את המשרד כי יש לו ריח רע. השופטת דחתה את התביעה, בקובעה כי מכתבו של הנתבע היווה תגובה הכרחית וסבירה להתנהגותו הבלתי הולמת של התובע כלפי עובדים, וכי הוא לא נועד להשפילו. עוד קבעה השופטת כי הפרסום השני לא הוכח, וממילא אינו מהווה לשון הרע. השופטת הדגישה כי מערכת היחסים המתוחה בין הצדדים והתערבותה של התובעת בענייני החברה ללא כל תפקיד רשמי, מצדיקים את מעשיה של הנתבעת. זאת ועוד, פרסום הנתבע היה מוגן תחת הגנות תום הלב וההיקף הסביר. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך 20,000 ₪.