ס"ע 21155-03-12

תקציר

התובעת, שולי בר, הועסקה כרכזת כספים ומינהל מטעם הנתבעת, הרשות לפיתוח הנגב. הרשות היא מעסיק ציבורי שהוקם על פי חוק הרשות לפיתוח הנגב. העסקתו של בר ברשות הוסדרה בחוזה עבודה אישי. היא פוטרה מתפקידה לאחר שימוע שנערך לבחינת סיום העסקתה. התובע טען כי השימוע נפל בטעות שכן הוא נעדר את דרישות הצדק הטבעי; לא הוצגו לה הטענות נגדה, וההחלטה לפטר אותה התקבלה לפני הדיון. עוד טענה התובעת כי הסיבות לפיטוריה היו זרות ולא ראויות, וכי הסיבה האמיתית לפיטוריה נבעה ממחלוקת שהייתה לה עם המנכ"ל בנוגע להזמנת רכש מסוימת. בית הדין פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי אכן נפלו פגמים פרוצדורליים בהליך הפיטורים. בית הדין הדגיש כי לעובד זכות יסוד לשימוע, אשר חייב להתנהל בהגינות ובראש פתוח. במקרה זה, בית המשפט מצא כי הדיון היה מעשה פרוצדורלי בלבד וההחלטה לפטר את התובע כבר התקבלה לפני הדיון. כמו כן, בית הדין קבע כי הסיבות לפיטורי התובעת היו נגועות בשיקולים זרים, שכן המנכ"ל ניסה להעביר את האשמה למחדלי הרשות אל התובע. למרות הפיטורים שלא כדין, החליט בית הדין שלא להחזיר את התובעת לתפקידה ובמקום זאת פסק לה פיצוי כספי בשווי שמונה חודשים משכרה האחרון, שישולם בתוך 30 יום. החלטה זו התבססה על השיקולים המעשיים של המקרה, אופי מקום העבודה וטובתו האישית של התובע. בנוסף, פסק בית המשפט לתובע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין לעבודה בירושלים.