בר"מ 4574/19

תקציר

עמדת המשיב היא כי יש לדחות את הבקשה, שכן היא אינה עומדת בתנאי רשות הערעור במקרה זה. המשיב טוען כי המקרה אינו מעורר שאלה רחבה יותר מעבר לאינטרסים של הצדדים ואינו טוען כי סביר לעיוות דין. לגופו של עניין, טוען המשיב כי ההחלטה לדחות את הבקשה מבלי להפנותה לוועדה ההומניטרית הייתה מוצדקת, ומדגיש כי החלטת הממשלה להעניק מעמד למבקשת מס' 1 ולבנה הייתה חריג ייחודי. החלטה זו לא חלה על בני משפחה נוספים שלא שהו באותה עת בישראל. המשיב מדגיש את זיקתו המוגבלת של המבקש לישראל ואת תקופת הניתוק הפיזי הממושכת של המשפחה, ולפיכך, בהיעדר סיבה הומניטארית, היענות לבקשה תפגע במדיניות המגבילה. גם על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר בחן לעומק את הבקשה לגופה, מסתמך המשיב. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטה לדחות את הבקשה ללא דיון בוועדה ההומניטרית ודחה באופן דומה את הטענות בדבר הזכאות הצפויה למעמד מכוח נוהל הורה לחייל. בתי המשפט גם שקלו ודחו את האפשרות להעביר את התיק לוועדה הבין-משרדית. השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן היא אינה עומדת בקריטריונים לערעור "גלגול שלישי" ואינה מציגה נסיבות חריגות. השופט מכיר במורכבות התיק, אך מדגיש כי המבקשים לא זיהו שאלה רחבה יותר או נסיבות חריגות מעבר לאינטרסים האישיים שלהם. יתר על כן, השופט מציין כי בנו של המבקש כיום כמעט בן 18 וגדל בעיקר עם אמו, מה שהופך את טענת התא המשפחתי לפחות משכנעת. לבסוף מציינת השופטת כי המבקשים יכולים להגיש בקשה מחודשת עם גיוסו של הבן לצבא או אם יש בידם מידע רלוונטי חדש. תוקפו של הוראת השעה יפוג בתוך 60 יום.