תפ"ח 13777-01-20

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנות עדויותיהן של שתי מתלוננות שהאשימו את הנאשם בהתעללות מינית בילדותן. הדיון נסוב סביב ניתוח עדויותיהם של שני המתלוננים – א.א. וח.י. – ואמם, שאיששו את גרסאותיהם. השופטת הקדימה את הניתוח בקובעה כי העדויות והראיות מצביעות בבירור על כך שהמתלוננות מילאו את חובתן להוכיח, מעבר לספק סביר, כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו. השופט מצא כי עדויות המתלוננות נכונות, עקביות ומהימנות, והותירו רושם אמין. בתוך כך, גרסת הנאשם לאירועים תוארה כדלה ומגמתית, חסרת רגש ומציאות. עוד ציין השופט כי התנהלותו של הנאשם במהלך המשפט - ניסיונו לדחות את עדותו והתנהגותו המנותקת - לא סייעו לעניינו. לאחר מכן ניתח השופט בפירוט את עדויותיהם של א.א. וק.י. ומצא כי הן אותנטיות ומדויקות, כאשר כל סתירה אינה מהותית ואינה פוגעת באמינותן הכוללת. השופט שקל גם את עדותה של האם, שתמכה במתלוננות בנקודות רלוונטיות, ומצא אותה אמינה. לעומת זאת, השופט הגדיר את עדויות הנאשם ואחיו כמגמתיות ולא אמינות, וציין את ניסיונותיהם לתאם גרסאות. השופט הגיע למסקנה כי גרסאות המתלוננים לאירועים אומצו במלואן, בעוד שעדותו של הנאשם אינה אמינה. השופט התייחס גם לכשלי חקירה אפשריים, אך מצא כי הם חסרי משמעות ואינם שוללים מהנאשם הגנה ראויה. על בסיס הניתוח המליץ השופט להרשיע את הנאשם בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, למעט מעשה אחד מחוסר ראיות מספיקות. ההמלצה אושרה פה אחד על ידי השופטים, מה שהוביל להרשעת הנאשם.