ע"א 1893/99

תקציר

המשיבה, מהנדסת בניין שעלתה לישראל מברית המועצות בשנת 1993, הייתה עדה לתאונה הקטלנית של אמה בשנת 1995. הנזק הנפשי שנגרם למשיב כתוצאה מהתאונה ותוצאותיה עמד בבסיס תביעה נגד המערערים. בית משפט השלום בבת ים פסק לטובת המשיב ופסק לה פיצויים בסך 175,408 ₪. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו כי נזקי המשיב אינם עומדים בקריטריונים לפיצוי על פי פסק דין אלסוהא, המבסס את התקדים לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש, ולחילופין ערעור על גובה הפיצויים שנפסקו. הערעור התמקד בשאלה האם נזקו של המשיב חמור דיו כדי להצדיק פיצוי, בהתאם לתנאי הרביעי שקבע אלסוחה. בית המשפט המחוזי קבע כי נזקה של המשיבה אכן בר פיצוי, שכן מדובר בפגיעה נפשית חמורה בדמות נוירוזה שפגעה בתפקודה. השופט פירט את השפעות התאונה על חיי המשיב, לרבות דיכאון, לחץ וקשיי עבודה, שאומתו על ידי מומחה פסיכיאטרי. כמו כן, הדגישה השופטת את חומרת חוויותיה של המשיבה כעולה חדשה המאבדת את קרוב משפחתה הקרוב. השופט גם דחה את טענות המערערים בנוגע לגובה הנזקים, ולא מצא עילה להתערב בהחלטות בית משפט השלום. בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על כל חלקיו, ופסק למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.