רע"פ 6942/20

תקציר

במקרה משפטי זה, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, לאחר דחיית ערעורו על סירובו המוקדם יותר של בית משפט השלום לתעבורה להאריך את מועד משפטו בגין עבירת מהירות. העבירה הראשונית, שתועדה במצלמת מהירות, הובילה לקנס של 750 שקל ולהשעיית רישיון ל-12 חודשים לאחר תשלום הקנס ב-2017. שלוש שנים לאחר מכן, ערער המבקש על ההרשעה, טען כי נהג אחר היה אחראי, הודעת הקנס לא נמסרה כראוי והטיל ספק באמינות מצלמת המהירות. שתי הערכאות הנמוכות דחו את טענותיו, והדגישו כי התשלום מרמז על הודאה וקבלת העונש. המבקש טען כי הודעת הקנס מעולם לא התקבלה וערער על כשרותן של תעודות המסירה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט הבודק את בקשתו, וציין כי חופשה זו שמורה למקרים חריגים הנוגעים לסוגיות רחבות יותר מעבר לקובלנות אישיות. בית המשפט אישר את חזקת המסירה, תוך שהוא מציין כי ללא ראיות ספציפיות או הנמקה כיצד היעדר תיעוד או הודעה פוגע בהגנתו, טענותיו של המבקש אינן מספיקות. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא נגרם עיוות דין משמעותי, ובכך דחה את הבקשה.