ע"א 1295/03

תקציר

השאלה העיקרית בדבר זכות השימוש והחזקה בחצר קדמית שהתעוררה במהלך סכסוך הרחבת נכס בין שתי דירות שכנות – המשיבים והמערערים 2 ו-3 – נבחנה באמצעות שני הסדרים משפטיים מרכזיים: הסכם מכר והסדר שיתוף במקרקעין. הסכם המכר מחודש דצמבר 1991 ולא הזכיר זכות שימוש ייחודית למשיבים בנוגע לחצר הקדמית הצפונית. במקום זאת נקבע כי החצר מהווה רכוש משותף. יתר על כן, הסדר שיתוף המקרקעין בעל פה, שקבע לכאורה זכויות שימוש בלעדיות, מעולם לא הוסדר או נרשם. בית המשפט מצא כי אמנם הסדר כזה היה קיים בתחילה, אך מאז הוא הופר על ידי דיירים אחרים והתפתח עם הזמן. כתוצאה מכך, זכות השימוש הנטענת של המשיבים לא הוכרה. בנוסף, קבע בית המשפט כי ההסדר אינו מקנה זכויות קבועות או בלעדיות וניתן לסגת ממנו בכל עת, כך שלא ניתן למנוע מהמערערים 2 ו-3 להרחיב את דירתם לשטח המשותף, כל עוד הם עומדים בדרישות הקבועות בסעיף 71ב לחוק המקרקעין. ככלל, הערעור התקבל, והמערערים לא נדרשו לשלם פיצוי מוסכם כלשהו או לעמוד בפני צווי מניעה הקשורים לבנייה בחצר. עם זאת, עדיין חויבו לשלם פיצויים בסך 2,700 ₪ לדירת המשיבים ולכסות את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים, בסך כולל של 10,000 ₪, לצד דחיית התביעה שכנגד ודחיית התביעה כנגד המערערים 4 עד 6.