ת"א 674/05

תקציר

התיק סובב סביב קבוצת תובעים החברים במושב אלמגור ומבקשים להירשם כבעלי קרקע. הם החלו בתהליך הקצאת הקרקע על שמם עוד בשנת 1993, אך נתקלו בקשיים כלכליים ובצו אי-דיספוזיציה. בשנת 2003 הוסרו מכשולים אלה, והתובעים חידשו את מאמציהם להשלים את הליך רישום המקרקעין. עם זאת, מינהל מקרקעי ישראל החליט להקפיא את הקצאת הקרקעות הפנויות באזורים מסוימים, בהם מושב אלמגור, מה שעיכב למעשה את בקשות התובעים. התובעים טענו כי הסתמכו על המצגים הקודמים של רמ"י ונגרמו להם הוצאות מתוך ציפייה שבקשותיהם למקרקעין יאושרו. הם ביקשו להכריז על החלטת ההקפאה של מנהל מקרקעי ישראל כבלתי חוקית וביקשו מבית המשפט להורות לרשות מקרקעי ישראל להשלים את רישום המקרקעין לטובתם. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי מרבית התובעים אכן נקטו בצעדים הנדרשים ומסרו את המסמכים הנדרשים לרשות מקרקעי ישראל טרם כניסתה לתוקף של החלטת ההקפאה. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי הסתמכו על מצגי רמ"י וכי התנהלות הסוכנות כלפיהם הייתה בלתי סבירה. בית המשפט גם מתח ביקורת על מינהל מקרקעי ישראל על טיפולו הבלתי עקבי והשרירותי בבקשות התובעים ועל הימנעותו מהתקנת הוראות מעבר להגנה על אינטרס ההסתמכות של מבקשים כמו התובעים. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת התובעים, וקבע כי החלטת רמ"י להקפיא עבורם את הליך הקצאת הקרקע נפלה כשל. בית המשפט הורה לרשות מקרקעי ישראל לחדש את הליכי רישום המקרקעין של התובעים 3, 6-18 באותם תנאים כמו לפני ההקפאה, ובלבד שישלימו מסמכים חסרים. טענות התובעים 2, 4 ו-5 נדחו מאחר שלא היו להם זכויות מוקנות או ראיות מספיקות להסתמכות. כמו כן חויב מנהל מקרקעי ישראל לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין הדגיש את חשיבות הצדק וההגינות בקבלת החלטות מינהליות ואת ההגנה על אינטרס ההסתמכות של הציבור.