בג"צ 9831/16

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות עתירה שערערה על עסקה ארוכת שנים הקשורה להסכם משולש הנוגע לעסקאות מקרקעין בהן היו מעורבים רשות מקרקעי ישראל, חברה פרטית (שער לישראל) והעירייה. העתירה נבחנה על פי מספר שיהוי, ובהם שיהוי, סבירות ההחלטות ושקילות השיקולים. למרות שהכיר במורכבות ובמורכבויות של התהליך, לרבות פגמים פרוצדורליים אפשריים ובעיות תזמון, בית המשפט לא מצא סיבה ממשית להתערב או לפסול את ההחלטות בשל השלב המתקדם של העסקה וההשלכות הכספיות הציבוריות האפשריות. העתירה נימקה את הצורך בשיקול דעת הוגן, וטענה כי שער לישראל מרוויח יתר על המידה מהעסקה על חשבון הציבור. עם זאת, בית המשפט קבע כי למרות תוקף מסוים לחששות אלה, ההחלטות מצויות בתחום הסבירות שאינה מצדיקה התערבות שיפוטית, בהתחשב בהערכות המקצועיות שהצטברו לאורך זמן. העותר, תוך שימת דגש על האינטרס הציבורי, העלה סוגיות בדבר דבקותה של רשות מקרקעי ישראל בתפקידה כנאמן ציבור בניהול מקרקעין. למרות גורמים אלה, בית המשפט הדגיש את ההפרעה המינימלית לעסקה והורה לזרז אותה, במיוחד לאחר ששער לישראל הסכימה למשוך את התנגדותה לשומה מסוימת, ובכך להקל על השלמת העסקה. נסיגה זו ייצבה עוד יותר את העניין, ומנעה עיכובים נוספים במימוש יתרונות העסקה, לרבות שיפורים ציבוריים. לפיכך הטיל בית המשפט אחריות משותפת על מנהל מקרקעי ישראל, העירייה ושער ישראל לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של העותר, בסך 60,000 ש"ח, תוך הכרה בתרומות הפרוצדורליות למשיכת התנגדויות ולקביעת דיון בוועדת הפטור.