רע"א 368/23

תקציר

שתי בקשות למתן רשות ערעור הוגשו נגד פסק דין של בית המשפט המחוזי שקיבל חלקית ערעור על פסק דין של בית משפט השלום. הבקשות הוגשו על ידי שני הצדדים המעורבים בתביעה אזרחית. המשיב, מאמן התעמלות, תבע את המבקשים על כך שהשמיצו אותו לכאורה באמצעות הפצת שמועות על התעללות מינית בילדים. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב והורה למבקשת 1, שהפעילה חוג התעמלות מתחרה, לשלם פיצוי כפול ללא הוכחת נזק, ולמבקשת 2, שפעלה לכאורה בשם המבקשת 1, לשלם סכום נמוך יותר, בצירוף הוצאות משפט. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים בעניין החבות, אך קיבל חלקית את ערעורם בנוגע לשיעור הפיצוי, תוך הפחתת הסכומים שנפסקו. שני המבקשים טענו כי ממצאי הערכאות הנמוכות יותר בדבר אחריותם התבססו על התרשמות ונעדרו ראיות ישירות, והמבקש 2 הוסיף וטען לתחולתה של הגנה משפטית לפי סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע. בבקשת רשות הערעור ביקשה המשיבה להשיב את סכום הפיצוי הגבוה יותר וטענה כי המבקשים ניצלו לרעה רגישויות חברתיות בכל הנוגע להתעללות בילדים. הבקשות נדחו, מאחר שלא עמדו בקריטריונים המחמירים לערעור על גלגול שלישי. בית המשפט סירב להתערב בממצאי החבות או בסכומי הפיצוי המופחתים, ולא מצא כל מניעה משפטית למסקנות הערכאות הנמוכות יותר. בנוסף, בית המשפט אישר את פרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיף 15(2) וסירב להגדיל את הפיצוי או להפוך את ההחלטה בהוצאות. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.