עפ"ת 7939-09-11

תקציר

התיק סובב סביב כתב אישום שני שהוגש נגד נאשם בגין נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת אלכוהול. האישום הראשון נמחק בשל רמת שכרות שאינה מהווה עבירה לדברי השופט. הימנעותה של המדינה מלערער על החלטה זו הביאה לביטול גם כתב האישום השני, שכן השופט סבר כי הוא אינו הוגן ומנוגד לעקרונות הצדק. המדינה ערערה על החלטה זו וטענה כי ביטול כתב האישום הראשון אינו מהווה זיכוי וכי הגשת כתב אישום חדש מותרת. בא כוח המערער טען כי המונח "ביטול כתב אישום" בחוק סדר הדין הפלילי מרמז כי ביטול כתב אישום אינו שקול לזיכוי. מנגד, טען בא כוח המשיב כי הימנעותה של המדינה מלערער על ההחלטה הראשונית מחייבת אותם לקבלה. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת, בקובעה כי ביטול כתב האישום הראשון לא מנע את הגשתו מחדש של התיק, במיוחד בהתחשב באינטרס הציבורי למצות את הדין עם נהגים שיכורים. בית המשפט הדגיש את נדירותן של החלטות כאלה ואת הנסיבות הקיצוניות הנדרשות להצדקתן. משכך, התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית משפט קמא להמשך הליכים, תוך הבטחת משפט הוגן לנאשם.