סע"ש 24790-11-18

תקציר

התובע, פועל בניין, תבע את מעסיקו בגין תשלומים שונים שלטענתו לא קיבל במהלך עבודתו, לרבות הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, פיצויי שעות נוספות, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חגים, קרן השתלמות והוצאות נסיעה. המעסיק הנתבע טען כי התובע כבר קיבל את התשלומים או כי התביעות נקבעו, וביקש לנכות סכומים מסוימים מכל תשלום שנפסק לתובע בגין הוצאות מגורים, הוצאות נסיעה והודעה מוקדמת. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי שיעור שכרו היומי עמד על 200 ₪, ודחה את טענת הנתבעת כי תלושי השכר משקפים את התשלומים ששולמו לתובע בפועל. עוד קבע בית המשפט כי התלוש אינו מהימן, ולא יכול לשמש ראיה למסקנות עובדתיות כלשהן. באשר לרכיבי התביעה, פסק בית המשפט לתובע 10,300 ₪ בגין הפרשי שכר מינימום, 858 ₪ פיצויי פיטורים, 2,721 ₪ דמי הבראה ו-1,900 ₪ הוצאות נסיעה. בית הדין דחה את תביעות התובע לגמול שעות נוספות ולתמורה בהודעה מוקדמת, שכן לא שוכנע כי התובע עבד שעות נוספות או כי פוטר מעבודתו. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת לדמי חגים, קרן השתלמות וטענות קיזוז שהעלתה הנתבעת. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,779 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן 3,500 ₪ בגין הוצאות התובע. הסכום היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.