תמ"ש 37199-02-12

תקציר

הנתבע, שהוא היורש היחיד של המנוח, טען כי המנוח אינו אביו הביולוגי של הקטין שאבהותו מוטלת בספק. לכן, היא טענה כי העיזבון לא צריך לשלם מזונות וביקשה לערוך בדיקת סיווג רקמות. בית המשפט דחה את בקשת הנתבע וקבע כי המנוח הודה כי הוא אביו של הקטין ונרשם ככזה – ובכך השתיק את הנתבע מלטעון אחרת, מה גם שהמנוח לא הכחיש זאת במהלך חייו. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי למרשם האוכלוסין תוקף מחייב ושינויו יחייב צורך ממשי ואת פוטנציאל הפגיעה בתוצאות הבדיקה. במקרה זה, האינטרסים הכלכליים של הנאשם לא גברו על הנזק שהמבחן עלול לגרום לקטין, במיוחד בהתחשב בהמלצות תסקיר הרווחה ובעמדת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה. עוד ציין בית המשפט כי הצד השלישי שיכול לכאורה להיות האב הביולוגי לא גילה עניין בקטין ולא היה לו רצון אמיתי לקיים קשר הורי. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי ביצוע בדיקת סיווג רקמות לא יהיה לטובת הקטינה ודחה את בקשת הנתבעת, תוך שהוא מורה לה לשלם אגרת בית משפט.