ת"א 1075/07

תקציר

המקרה נסוב סביב פוליסת ביטוח לסטודנטים הזכאים לקבלת פיצויים בעקבות פטירת סטודנט שהיה מבוטח במסגרת הפוליסה. הפוליסה קובעת כי המבטחת תפצה את הוריו של תלמיד שנפגע, ובמקרה של מות התלמיד ישולם הפיצוי להורה עמו שהה התלמיד דרך קבע. אחותו של סטודנט שנפטר, הרואה עצמה כיורשת היחידה שלו, הגישה תביעה לפיצויים. חברת הביטוח הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה משלושה טעמים: מעשה בית המשפט, היעדר יריבות והתיישנות. השופט קבע כי טענת חברת הביטוח בעניין השתק - כי ההחלטה הקודמת בתיק אמורה למנוע את התדיינות מחודשת - מוצדקת. ההחלטה הקודמת, שדחתה את התביעה, נתנה לתובעים הזדמנות לתקן את תביעתם אך הם בחרו שלא לעשות כן, והשופט ראה בכך החלטת ביניים מכרעת היוצרת השתק משפטי. לחילופין, השופט בחן לגופו של עניין והסכים עם פרשנות ההחלטה הקודמת למדיניות. המפתח לפרשנות, לדברי השופט, הוא ההבדל בניסוח בין סעיפים שונים בפוליסה. השופטת קבעה כי ההורים, כאמור בפוליסה, הם אלה הזכאים לפיצוי ולא יורשי התלמיד. לפיכך, תביעת האחות נדחתה. עם זאת, השופט פסק לטובת תביעת ההורים. תביעתם לא נדחתה על ידי חוק ההתיישנות משום שלא ידעו על פוליסת הביטוח, ואזכור הביטוח בתלושי התשלום לא היווה הודעה מספקת. השופט הורה לחברת הביטוח לשלם להורים את סכום הפיצוי בסך 15 אלף דולר, בצירוף ריבית והוצאות. יש לבצע את פסק הדין תוך 30 יום.