ע"פ 7115/04

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום. הערר הראשון, שהגישה מדינת ישראל, מערער על החלטת בית משפט השלום שלא להרשיע שלושה שוטרים שנמצאו תקיפת אזרחים. בערעור השני, שהגיש אחד הקצינים (המשיב מס' 3), נטען כנגד הקביעה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. בית המשפט המחוזי משרטט את עובדות המקרה כדלקמן: המשיב מס' 1, קצין משטרה, יזם ויכוח עם שני אזרחים במחסום, שבעקבותיו דחף אחד מהם. יתר השוטרים, המשיבים מס' 2 ו-3, אף הם המערערים, הוזעקו למקום. המשיב מס' 2 חנק והכה את אחד האזרחים, ואילו המשיב מס' 3 הצטרף לתקיפה באזיקת אותו אזרח. השוטרים בעטו באזרח וגרמו לו לחבלות בראשו ובפניו. בית משפט השלום זיכה שניים מהשוטרים (המשיבים 4 ו-5) והרשיע את המשיבים 1 עד 3 בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להרשיע את השוטרים, ובמקום זאת בחר בעונש של עבודות שירות. המדינה ערערה על החלטה זו וטענה כי היה מקום להרשיע את השוטרים, ואילו המשיב 3 ערער על קביעת מעורבותו בתקיפה. בית המשפט המחוזי מסכים לקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, המבוססות על הראיות שהוצגו, ומגיע למסקנה כי יש לראות במשיב מס' 3 כשותף לתקיפה. בית המשפט מדגיש כי האחריות לפעולות משותפות מבוססת על מאמצים משולבים של מספר אנשים לביצוע משימה פלילית. במקרה דנן, שלושת המשיבים פעלו יחד כדי לתקוף את האזרח, וטענתו של המשיב 3 כי סבר שחבריו נמצאים בסכנה אינה מתיישבת עם חומר הראיות. באשר לערעור המדינה, קבע בית המשפט כי אין להחיל במקרה זה את חריג אי ההרשעה. חומרת מעשיהם של הקצינים, שבוצעו בעת מילוי תפקידם, גוברת על הנסיבות המקלות שהציגה ההגנה. לפיכך מחליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המשיבים 1 ו-2 בתקיפה הגורמת חבלה של ממש. עם זאת, היא גוזרת עליהם ארבעה חודשי מאסר על תנאי, תוך הימנעות ממאסר בפועל בשל הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, רישומיהם הנקיים של הקצינים והדוחות החיוביים שהוגשו לגביהם. החלטת בית משפט השלום בעניין עונשו של המשיב 3 נותרה בעינה.