רע"א 1049/19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור אזרחי על התנאים שבהם ניתנת הזכות להתגונן בבית המשפט. הערעור נדחה בנימוק שאינו עומד באמות המידה למתן רשות ערעור בבקשות הבאות, וכי הוא נעוץ בנסיבות הספציפיות של המקרה. זאת ועוד, יצוין כי הערעור אינו מעורר שאלות מעבר לתחום הצדדים המעורבים ואינו מצביע על עיוות דין, מה גם שטענות העותר עוד ייבחנו לגופן. ההחלטה נשענת על היקפה המצומצם של התערבות הערעור בהחלטות פרוצדורליות מובהקות הנוגעות להפקדת ערבות או אגרות בית משפט. פסק הדין מצטט גם מספר פסקי דין קודמים התומכים בהחלטה, תוך הדגשת הצורך לשמור על רציפות הדיונים ועל העיכובים והמורכבויות האפשריים העלולים לנבוע מהתערבות בהחלטות פרוצדורליות. על פי פסק הדין, מוטב להשאיר החלטות כאלה לשיקול דעתו של בית המשפט המטפל בהליך העיקרי, ובדרך כלל נבחנות רק במקרים חריגים. עוד יצוין, כי הבקשה הנוכחית מנוגדת לפסקי דין קודמים, שקבעו כי אין לערער על החלטות פרוצדורליות הנוגעות לניהול משפט, שכן הן יעכבו את התקדמות ההליך העיקרי וייצרו עיכובים מיותרים. במקרה הנוכחי, מבקש המבקש להציב תנאים לזכותם של הנתבעים להתגונן, אשר יביאו לעיכוב הדיון המהותי בתביעה. זאת, לטענת בית המשפט, כדי לבחון בחיוב הערכה מקדמית לגופה של ההגנה, ואין זה מתפקידה של ערכאת ערעור הבוחנת החלטות פרוצדורליות. משכך, הבקשה נדחית, תוך הדגשה כי הדחייה נובעת מאופייה המהותי של ההחלטה ומאופיו המתמשך של ההליך העיקרי. כתוצאה מכך, לא ניתן צו הוצאות, וההחלטה מסווגת כהחלטת ביניים.