בג"צ 1620/22

תקציר

פסק הדין דן בתפקידו ובנורמות של הגישור הפלילי בישראל, וקבע כי הגישור הפלילי אינו חלופה או עוקף להסדרי טיעון אלא שלב מקדמי שנועד להקל עליהם. היא הבהירה כי ההליך דורש הסכמה של שני הצדדים, נפרד מההליך העיקרי, ובדרך כלל מעורב בו שופט כמגשר. בפסק הדין צוין כי לנפגעי עבירה אין זכות להשתתף ישירות בישיבות גישור, אם כי הם זכאים לקבל מידע ולהביע דעה בנוגע להסדרי טיעון לפי חוק זכויות נפגעי עבירה. בית המשפט דחה את טענת העותרת כי הליך הגישור פגע בזכויות הנפגעים, תוך שהוא מסתמך על פסיקות עבר והוראות חוק המעניקות לנפגעים זכויות למידע והשתתפות בדיוני אישור אך לא בפגישות משא ומתן ישירות. בנוסף, פסק הדין התייחס ודחה טענות לניגוד עניינים הקשורות למינויים שיפוטיים במהלך הגישור והבהיר כי לא נפלו פגמים פרוצדורליים המצדיקים את ביטול הסדר הטיעון. ההחלטה נגעה גם בזכויותיהם הפרוצדורליות של נפגעי עבירה בערעור על פסקי דין הנוגעים לזכויותיהם, והציעה אפיקים מצומצמים לערעורים מסוג זה תוך הדגשת חשיבות השמירה על זכויות הקורבנות לאורך כל ההליך. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את העתירה מבלי להטיל הוצאות, תוך שימת דגש על אמות מידה משפטיות קיימות והחלטות קודמות המאשרות את הליכי הגישור והטיעון הנוכחיים.