ע"ז 32905-12-19

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של צוואה שהותיר אחריו אדם שנפטר. הדיון נסוב סביב השאלה האם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והאחרון של המנוח, והאם היא נחתמה כאשר המנוח היה צלול בדעתו ולא היה נתון להשפעה מופרזת. הצוואה, לה היו עדים שני אנשים, הורישה את רכושו של המנוח לבית כנסת ולצדקה, למעט ילדיו וקרובי משפחה אחרים. מתנגדי הצוואה טענו כי המנוח לא היה בדעה צלולה בעת שחתם עליה, והצביעו על מסמכים רפואיים ועל שימוש במשככי כאבים חזקים ביום החתימה. עם זאת, השופט פסק לטובת תוקפה של הצוואה. שלושה אנשים שפגשו את המנוח ביום חתימתו על הצוואה העידו כי הוא היה חלש וכואב אך קוהרנטי וענייני. השופט קיבל עדויות אלה על פני חוות דעת המומחה, שהתבססה על מסמכים רפואיים ולא בדקה אישית את המנוח. יתר על כן, תוכן הצוואה תאם את ההוראות שנתן המנוח לעורך דין מספר ימים קודם לכן, כאשר יכולותיו הקוגניטיביות לא היו מוטלות בספק. עוד קבע השופט כי תקלה טכנית בדבר חתימת העדים על הצוואה מיד לאחר המנוח, שלא בנוכחותו, אינה פגם צורני וניתן לתקנו. לפיכך, נדחתה ההתנגדות לצוואה, והמתנגדים חויבו לשלם למבקש הוצאות בסך 15,000 ₪.