רע"א 4723/05

תקציר

במקרה הנדון, עורך דין ותיק המתמחה בדיני נזיקין ביקש לערער על החלטה בעניין שכר טרחה בעקבות תביעת פיצויים בגין פגיעה בעבודה. בתחילה פנה המשיב, שנפגע, לייצוג עורך הדין, מה שהוביל לתביעת פיצויים מוצלחת בסך 408,600 ₪. לאחר ערעורים נוספים הוגדל הפיצוי ב-970,686 שקלים נוספים. לאחר מכן התגלעה מחלוקת על שכר טרחת עורך דין, כאשר המשיב תבע הסכם ל-20% מהפיצוי הסופי, ואילו עורך הדין תבע 30% בסך הכל, וטען לשכר טרחה נפרד עבור הליכי משפט וערעור. בית משפט השלום תמך בתחילה בתביעת שכר הטרחה הרחבה יותר של עורך הדין, וראה את ההליך המשפטי כולו כמקשה אחת. אולם, בערעור דחה זאת בית המשפט המחוזי בקובעו כי בית משפט השלום חרג מהמסגרת המוסכמת בכך שהתיר תשלום שכר טרחה בשיעור של 30%, שכן גם עורך הדין לא תבע תחילה שיעור כזה לפסיקת בית המשפט קמא. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי שכר הטרחה צריך להתיישר עם שיעור של 20%, כפי שנטען על ידי המשיב. ערעורו של עורך הדין לערכאה גבוהה יותר נדחה, תוך שהוא מדגיש את היעדר הסכם שכר הטרחה בכתב ומדגיש את העילות המצומצמות להתערבות בערעור לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בנוסף, בית המשפט ציין את היעדרן של ראיות משמעותיות התומכות בתביעות שכר הטרחה המקובלות בתעשייה, וחזר על חשיבותם של הסכמי שכר טרחה מפורשים וכתובים בעניינים משפטיים מסוג זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המקרה אינו מציג סוגיה משפטית רחבה יותר המצדיקה ערעור נוסף, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין שכר הטרחה.