ע"א 5730/16

תקציר

במקרה זה הכריע השופט גלעד לובינסקי זיו לטובת מתן ארכה למערער להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לפשיטת רגל מיום 19.6.2016, למרות התנגדות הנאמן והסתייגות חלקית של כונס הנכסים הרשמי. הנאמן טען נגד ההארכה, בנימוק של חשש להתנהלותו של המערער ולהיסטוריה שלו כליטיגטור סדרתי. בינתיים, כונס הנכסים הרשמי השאיר את ההחלטה לבית המשפט, אך הביע ספק אם יש לתת את ההארכה. השופט הכיר בטענות אלה, אך בסופו של דבר מצא כי היתרה נוטה לטובת מתן הארכה. שלושה שיקולים עיקריים השפיעו על החלטה זו: הערעור הוגש במקור בתוך פרק הזמן המתאים לבקשת רשות ערעור, תוך צמצום אינטרס ההסתמכות של המשיבים; המערערת, שלא יוצגה על ידי בא כוחה, טענה לאי הבנה של מזכירות בית המשפט בנוגע להליך הערעור, נקודה שהמשיבים לא התייחסו אליה; והימנעותו המכוונת של השופט מהבעת דעה לגופו של עניין. משכך, רשאי המערער להגיש בקשת רשות ערעור עד ליום 7.2.2017. השופטת הורתה לכלול החלטה זו וההחלטה מיום 12.1.2017 כנספחים בבקשת רשות הערעור. הערעור עצמו נדחה, ובית המשפט הורה כי פסק הדין יימסר בהקדם לכל הצדדים, לרבות הודעה מיידית למערער.