ת"צ 44205-04-12

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית בה נטען כי דמי הניהול שמשלמת החברה למושב, השולט בחברה, מהווים קיפוח לרעה של בעלי מניות המיעוט. המבקש טען כי שכר הטרחה, שעמד בממוצע על כ-18% מרווחי החברה, היה בלתי סביר בהשוואה לחברות אחרות וכי החלק המופרז של העמלות היווה דיבידנד מוסווה ששולם לבעל השליטה. המבקש הסתמך על סקר השוואתי שהראה כי דמי הניהול הממוצעים בקרב חברות המדגם נעו בין כ-3% לכ-16%. עם זאת, כמעט מחצית מחברות המדגם שילמו דמי ניהול בשיעור העולה על הממוצע עליו הסתמך המבקש, ובהן שתי חברות ששילמו עמלות בשיעור ממוצע הגבוה מ-15% וחברה אחת שהשיעור הממוצע בה היה גבוה מ-16%. הסקר לא הראה בידול עקבי של החברה מחברות המדגם. בנוסף, טען המבקש כי המושב קיבל מהחברה תשלומים מופרזים עבור שירותי כוח אדם, כי עמדת רשות המסים תומכת בטענתו, וכי אימוץ נוסחה חדשה לחישוב דמי הניהול מהווה הודאה בחוסר הסבירות של הנוסחה הקודמת. המשיב טען, בין היתר, כי למבקש נעדרת עילת תביעה אישית והוא פועל בחוסר תום לב, וכי יש לדחות את הבקשה משום שהמבקש לא הגדיר את הקבוצה אותה טען לייצג. בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בנטל הנדרש לקבלת הבקשה לאישור. המבקש לא הראה כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שהעלה ייענו לטובת חברי הקבוצה. הסקר ההשוואתי וראיות נוספות לא תמכו בטענת המבקש כי דמי הניהול היו בלתי סבירים. כמו כן, המבקש לא הראה כל פגם בגילוי שנעשה בקשר לדמי הניהול. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך של 30,000 ₪.