רבני 19747/06

תקציר

פסק הדין דן בדרישות לגירושין יהודיים דתיים (גט) ובהשפעה הפוטנציאלית של תביעות כספיות תלויות ועומדות, כגון הכתובה (הסכם ממון בין בני הזוג). פסק הדין מדגיש כי תכליתו העיקרית של הגט היא להתיר את הנישואין, ואין להתנות אותו בהסדרת עניינים כספיים. השופטים סוקרים בהרחבה את ההלכה היהודית ואת חוות הדעת המלומדות בנושא, ומגיעים למסקנה כי סכסוכים כספיים, לרבות הכתובה, צריכים להיפתר באופן אידיאלי לפני מתן הגט. עם זאת, הם מדגישים כי החשש מסכסוכים כספיים עתידיים לא צריך לעכב את הגט שלא לצורך, במיוחד כאשר אין קשר מהותי בין העניינים הכספיים לבין הגירושין עצמם. השופטים דנים גם באפשרות לבטל את הגט בשל אומדנים או תנאים הקשורים לעניינים כספיים. הם מסיקים כי ביטול תקף רק אם קיים תנאי או הערכה ברורים ומפורשים, וגם אז הוא עשוי שלא לחול אם הבעל מציין במפורש כי הגט אינו מותנה. יתר על כן, המנהג לסלוח על הכתובה או לפתור עניינים כספיים לפני הגט עשוי לייתר את החשש מסכסוכים עתידיים. בסופו של דבר, השופטים פוסקים כי יש להעניק את הגט באופן מיידי, ולאחר מכן ניתן יהיה לטפל בעניינים הכספיים, לרבות הכתובה.