ת"א 18994-11-09

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לסעד זמני מפינוי על ידי ערבים לחובות חברה לבנק. המבקשים טענו כי הבנק הפר הסכמים מסוימים ולא הסביר את מהות הוויתור על זכויותיהם על פי הדינים הרלוונטיים. השופט קבע כי המבקשים לא הוכיחו זכות לכאורה, שכן ההסכמים לא באו לידי ביטוי בשטר המשכון, והוראות הדין שצוטטו על ידי המבקשים לא היו חלות במקרה זה. באשר לפעולות הבנק לאחר החתימה על שטר הכסף, מצאה השופטת כי זכותם לכאורה של המבקשים חלשה, שכן הגדלת מסגרת האשראי לא הגדילה את חבותם, והיו להם זכויות חתימה בחברה. המבקשים גם לא הסבירו די הצורך את סיבת פקיעת הבטוחות. השופט קבע כי מאזן הנוחות אינו לטובת המבקשים, מה גם שהנכס המדובר הוא מסחרי. זאת ועוד, האופי הספקולטיבי של טענות המבקשים בדבר ערכו העתידי של הנכס החליש את עמדתם. לבסוף, השופטת שקלה את כנות המבקשים, אך בחרה שלא לבסס את ההחלטה על היבט זה. נוכח החולשה הכללית של הזכות לכאורה ומאזן הנוחות, נדחתה הבקשה לסעד זמני. עם זאת, לא נפסקו הוצאות.