ע"א 1231/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני בעלי בתים בסביון שמכרו את נכסיהם בשנת 1978 ונדרשו לשלם היטל השבחה לוועדה המקומית. ההיטל הוטל עקב עליית ערך נכסיהם כתוצאה משינוי התכנית המפורטת, שהעניקה זכויות בנייה נוספות וזכות להתקנת בריכות שחייה. בעלי הדירות ערערו על ההחלטה וטענו כי שינוי התוכנית אינו מהווה השבחה וכי הם אינם צריכים להיות אחראים להיטל. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם, ואישר את ההיטל ואת החלטת בית משפט השלום. גם הערעורים לבית המשפט העליון נדחו. בית המשפט קבע כי יש להעריך את שווי הנכסים לפני ואחרי שינוי התכנית, תוך התחשבות בירידת הערך עקב הכנת התוכנית, אך לא בעלייה הנובעת מהציפיות. גישה זו מתיישבת עם תכליתו של היטל ההשבחה ומונעת תוצאות בלתי רצויות. בנוסף, ציין בית המשפט כי הסרת הסייגים לתוספת בנייה בתוכנית החדשה מהווה שיפור. גם טענת המערערים בדבר הוראת תכנית קודמת לתשלום היטל על ידי גורם אחר נדחתה, שכן היא הוחלפה בחקיקה מאוחרת יותר. לבסוף, קבע בית המשפט כי היטל ההשבחה הוא עלות צפויה ומשפיע על מחיר הנכס, ורוכשים וולונטריים ישקלו אותו בעת הרכישה. כל אחד מהמערערים חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.