ע"א 42959-06-12

תקציר

הערעור והערעור שכנגד מתייחסים לפסק דין בעניין פינויו של אחמד נג'ם (המערער והמשיב שכנגד) ממבנה ומקרקע סביבו ששכר מאבי המשיבים. הבניין נמצא על קרקע חקלאית. המערערת טוענת למעמד של דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר. בית משפט קמא קבע כי המערערת היא דיירת מוגנת בבניין אך לא במקרקעין הסובבים אותו. נמצא כי המשיבים לא הצליחו להוכיח עילה לפינוי. השאלות העיקריות בערעור הן: 1. האם למערערת מעמד של דיירת מוגנת, 2. האם יש למשיבים עילות פינוי, ו-3. היקף זכויותיה של המערערת במקרקעין הסובבים את המבנה. השופטים מסכימים עם ממצאיו של בית משפט קמא ודוחים הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. הם קובעים כי המערערת היא דיירת מוגנת בבניין על פי ההסכם משנת 1970 אך לא במקרקעין הסובבים אותה. המשיבים לא הוכיחו עילה כלשהי לפינוי, ולא הוכחה טענת החזקה של המערערת במקרקעין שמעבר למבנה. יתר על כן, השופטים מסכימים עם קביעתו של בית משפט קמא כי סוגיית הבנייה הבלתי חוקית והאחריות צריכה להיות תיאורטית ולהותירה ליום אחר. השופט שטמר מציין כי חוק הגנת הדייר אינו חל על מצבה של המערערת, שכן הבניין נבנה שלא כדין על קרקע חקלאית, ואין להחיל את החוק בניגוד לשלטון החוק. עם זאת, השופטים מסכימים פה אחד לדחות את הערעורים ללא הוצאות ולאשר את פסק דינו של בית המשפט קמא.