ע"ע 597/06

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת הנוגעת להשבת שני אישים, הרב שרמן ומר סלומון, שפוטרו בעבר מתפקידיהם בענף הכשרות הארצית של הרבנות הראשית. בית הדין האזורי קבע כי קיימים יחסי עובד מעביד והורה על השבתם, דבר שהמדינה קיבלה, אך ערער על יישומו המעשי של צו זה ועל החובה לפצות את התובעים במלואם בתקופה בה לא הועסקו. חששה העיקרי של המדינה היה כיצד תשפיע ההשבה על התפקידים הקיימים שמילאו הרבנים מינסקי ורווח, שעבדו בינתיים. פסק הדין מדגיש כי על ההנהלה לנהוג בסבירות ובהגינות בהחזרת עובדים, בהתחשב בשינויים במקום העבודה. בית הדין החליט כי על התובעים לחזור לתפקידיהם הקודמים מבלי לשנות את תנאי העסקתם. נטען כי בעוד שההנהלה יכולה להגדיר מחדש תפקידים או להתאים תפקידים, עליה לשמור על המשכיות מהותית עם תפקידיהם הקודמים של התובעים, לאחר דיונים עימם. מנגד, העתירה שטענה כי יש לבטל את מינויים של הרבנים מינסקי ורבח לוקה בחסר, שכן היא לא התייחסה באופן מקיף למעמדם התעסוקתי ולזכויותיהם. בית הדין קבע כי המשך העסקתם מותר, בתנאי שלא יעכב את החזרתם של שרמן וסלומון. בנוסף, בקשת התובעים לפיצוי בגין תקופת הפיטורים נדחתה, שכן הם ביקשו רק סעד הצהרתי להשבה ולא פיצוי כספי, ולא הוגשו ראיות קשורות. ערעור המדינה לבטל את חובת הפיצוי לתובעים התקבל, והותיר פתח לתביעה כספית נפרדת של התובעים. הערעורים התקבלו באופן חלקי, תוך חיוב המדינה להחזיר את שרמן וסלומון וביטול הפיצוי הכספי שהטיל בית המשפט המחוזי, אך חיוב בתשלום שכר טרחה בשל אי עמידתה הראשונית של המדינה בצו ההשבה.