ת"א 52807-04-22

תקציר

השופטת בחנה בקפידה את הראיות שהוצגו הן על ידי התובע והן על ידי הנתבע. הם מקבלים את גרסת התובעת לאירועים שהובילו לתאונה, שהתרחשה בעת שירדה במדרגות חנות ודרכה על מפגע בטיחותי שהיה קיים בכביש, מה שגרם לה למעוד ולפצוע את רגלה השמאלית. עוד מקבלת השופטת כי הפגיעה שנגרמה לתובע נגרמה כתוצאה מהפרת חובת הזהירות של הנתבע. כמו כן, השופטת בחנה את אחריותה של הנתבעת כרשות מקומית ומצאה אותה אחראית לתאונה. חובתה של הנתבעת לשמור על בטיחות המרחב הציבורי, לרבות הדרכים, והיא לא נקטה אמצעי זהירות סבירים לטיפול במפגע הבטיחותי. השופטת שקלה גם את הטענות בעד ונגד אשמתו התורמת של התובע וקבעה כי בעוד שהיה על התובע לנקוט משנה זהירות, חובת הנתבע לנקוט אמצעי זהירות נותרת בעינה. השופט ייחס לתובע 10% אשמה תורמת. בהתייחסה לשאלת הנזקים, סקרה השופטת את ההיסטוריה הרפואית של התובע ומינתה מומחה מטעם בית המשפט להערכת נכויותיו של התובע. הם הגיעו למסקנה כי אין נכות לצמיתות, אך קיבלו את העובדה שהתובע סבל מנכות זמנית. כמו כן פסקה השופטת לתובע פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר, סיוע לצד ג', כאב וסבל, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. אלה חושבו לסכום של 25,000 ש"ח, שבניכוי התקלה התורמת של 10% הסתכם בפיצוי כולל של 22,500 ש"ח. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 6,000 ש"ח, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.