בג"צ 2376/15

תקציר

המקרה נסוב סביב הפקעת קרקע והזכות לחזור או לרכוש מחדש את הקרקע האמורה לאחר שחדלה לשמש לצורכי ציבור. השאלה המרכזית היא האם היעדר הודעה מפורסמת לפי סעיף 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) שולל את תחולתה של הוראת המעבר בסעיף 27 לחוק המתקן, המתירה שימוש בקרקע לכל מטרה שהיא לאחר 25 שנה. העותרים טוענים כי היעדר הודעה משמעה שהזכות להשבת הקרקע אינה פוקעת לעולם. עם זאת, השופט מזוז, יחד עם השופטים זילברטל ומלצר, חולק על פרשנות פורמליסטית זו, ומוצא אותה בלתי סבירה ומיותרת. במקום זאת, בית המשפט מפרש את החוק בכוונה, ומונה את תקופת 25 השנים מהעברת החזקה בפועל, בין אם בהסכמה ובין אם בהודעה לפי סעיף 7. פרשנות זו, הם טוענים, מגשימה את תכלית החוק להכיר בזכות להשבה תוך קביעת מגבלת זמן, הבטחת יציבות הנכס וודאות משפטית. מאחר שהעברת החזקה במקרה זה התרחשה בשנת 1969, לפני למעלה מ-25 שנה, קובע בית המשפט כי הוראת המעבר חלה, דוחה את העתירה ומתיר לשר האוצר להשתמש בחלקה לכל מטרה ללא תשלום פיצוי נוסף. העותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיבים בסך של 20,000 ₪.