ע"פ 216/56

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר הרשיע את המערערת, ג'ניה יתום, בניסיון רצח וגזר עליה שישה עשר חודשי מאסר. עובדות המקרה הן כדלקמן: יתום הכינה פודינג שוקולד שהכיל כדורי לומינל, אותו הגישה למורה בקיבוץ, מר מימון, בכוונה להרוג אותו. הכדורים התגלו, ויתום נעצר והואשם בניסיון רצח לפי סעיף 222(א) לפקודת חוק העונשין, 1936. במהלך החקירה הכחיש יתום את הטענות, אך מאוחר יותר הודה כי ידע שהכדורים עלולים להרוג אדם. בית המשפט המחוזי הרשיע אותה, מה שהוביל לערעור זה. ההגנה טענה כי פסק הדין התבסס על דברי עדים סותרים וכי לא הוכחה מניע. עוד נטען, כי מעשיו של המערער לא היוו כוונה להרוג, שהיא דרישה לניסיון רצח. השופטים, אגרנט וברנסון, דחו את הערעור ולא מצאו טעם בטענות ההגנה. הם הדגישו כי סתירות קלות בעדויות העדים הן בלתי נמנעות ואין בהן כדי לערער את אמינותן. בנוסף, הם מצאו כי המניע של יתום נבע מקרע משפחתי וממצבה הנפשי הנואש. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר כוונה להרוג, והדגישו כי מעשיו של המערער ותוצאותיהם האפשריות הצביעו על כוונה מכוונת לגרום למותו של מר מימון. עם זאת, הם הבהירו כי בעוד שהכוונה לבצע עבירה מושלמת נדרשת לצורך ניסיון, במקרה זה, פזיזותה ואדישותה של המערערת כלפי תוצאות מעשיה שקולות לכוונת זדון. בערעור שכנגד, שביקש להחמיר בעונש, החליטו השופטים להטיל שנת מאסר נוספת, מאסר על תנאי למשך שנתיים, בנימוק של חומרת מעשיו של יתום והסכנה הפוטנציאלית לחברי קיבוץ אחרים. ההחלטה לקחה בחשבון גם את נסיבותיה האישיות של יתום ואת הזמן שכבר ריצתה. גזר הדין אישר אפוא את ההרשעה המקורית אך החמיר את העונש.