עת"מ 4208/07

תקציר

העותר שכר נכס בחיפה וערער על הארנונה שגבתה עיריית חיפה עבור התקופה שבין יולי 1998 לפברואר 2004. הוא טען כי הנכס היה למגורים וכי התגורר בו בתקופה זו, למעט בשנים 2002 ו-2003, וכי הוא זכאי להנחות שונות שלא ניתנו לו. העירייה טענה כי העותר מעולם לא התגורר בנכס וכי ניסיונו לערער פסול בשל חוסר סמכות ושיהוי. עוד נטען לחוסר תום לב מצד העותרת וכי ההנחות אינן ישימות שכן הנכס לא שימש למגורים. בית המשפט מצא כי העתירה אכן נדחתה, וכן כי העותר לא מיצה את זכויותיו לפי חוק העררים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי מרבית טענות העותר הן עובדתיות ויש להתייחס אליהן בפני הגופים המנהליים כמפורט בחוק העררים. לפיכך, דחתה השופטת את העתירה בשל סוגיות פרוצדורליות אלה, לצד חוסר ההצדקה של העותר לאי מיצוי הסעדים המנהליים, והורתה לו לשלם את הוצאות המשפט של העירייה. למרות הדחייה, השופטת הביעה תקווה כי העירייה עדיין תשקול את זכאותו של העותר להנחות בארנונה עבור דירת המגורים שלו, כפי שהוצעה בעבר. ההחלטה ניתנה ביום 06/12/2007.