תנ"ג 53476-06-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא של בית משפט ישראלי, הפוסק בעניין המצאה חוקית של כתבי טענות עבור נתבעת זרה, תרו ארה"ב. בית המשפט מסביר כי על פי דיני סדר הדין האזרחי בישראל, אין די בהגשת כתב טענות לבית המשפט כדי לבסס סמכות שיפוט על נתבע זר; את כתב הטענות יש להציג גם לנתבע. זה ידוע כהמצאת כתבי הטענות. בדרך כלל, הדבר צריך להיעשות בסמכות בית המשפט, אך כאשר מדובר בנתבע זר, בית המשפט בוחן האם ניתן להפיק את כתבי הטענות מחוץ לתחום השיפוט, ואם כן, כיצד. החוק בתחום זה עודכן לאחרונה, ובית המשפט מבהיר תחילה איזו תקנה חלה על המקרה הנוכחי, ולבסוף מגיע למסקנה כי התקנות החדשות, שהן מעט יותר מקלות, חלות. על פי תקנות אלה, על הממציא להוכיח כי מקבל כתבי הטענות בישראל אכן מייצג את ענייניו של הנתבע הזר. לאחר מכן מרחיב בית המשפט את המבחנים הרלוונטיים, ומדגיש כי מערכת היחסים בין הנתבע הזר לבין בא כוחו בישראל חייבת להיות קרובה דיה כדי להניח שהאחרון יודיע לראשון על ההליך המשפטי. במקרה זה, אין חולק כי בין תרו ישראל לתרו ארה"ב יש מערכת יחסים קרובה. תרו ישראל היא חברת האם, המחזיקה ברוב הון המניות וכוח ההצבעה של תרו ארה"ב, שהיא חברה בת. הם חולקים אינטרסים משותפים, קישורים ישירים ולוגואים זהים, ובאופן קריטי, תרו ישראל מדווחת על ההליכים המשפטיים נגד תרו ארה"ב לבורסה האמריקאית. לפיכך, בית המשפט מחליט כי הצגת כתבי הטענות לתרו ישראל מהווה המצאה חוקית עבור תרו ארה"ב. לפיכך, בית המשפט מורה לתרו ארה"ב להגיב לבקשה לגילוי ועיון בנספחים בתוך 90 יום.