ע"א 539/08

תקציר

בית המשפט החליט שלא לפטור את המערערים מתשלום האגרה הנדרשת בגין תביעתם. תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי צד יכול להיות פטור מתשלום אגרות אם אין ביכולתו לשלם ואם עניינו מגלה עילה, אך השופט קבע כי המערערים לא מילאו תנאים אלה. מצבם הכלכלי של המערערים לא הצדיק פטור מתשלום, שכן בבעלותם מספר נכסים והם בעלי הכנסה יציבה, למרות חובות מסוימים. עוד ציין השופט כי המערערים יכלו למכור חלק מנכסיהם כדי לממש את הכספים הדרושים לאגרה, אך לא מיצו את כל האפשרויות הכלכליות. זאת ועוד, יכולתם של המערערים להרשות לעצמם ייצוג משפטי והיעדר בירור לגבי מקורות המימון הצביעו על יכולתם לשלם את האגרה. אשר לתנאי של הוכחת עילת תביעה, בעוד שתביעתם של המערערים נגד רשויות התכנון והבנייה הייתה מוצדקת, מרבית נזקיהם הנטענים היו ספקולטיביים וקשים להוכחה. התביעה הסתכמה ביותר מ-5 מיליון ש"ח, בעיקר בגין אובדן רווחים, שהמערערים יצטרכו להצדיק בתוקף. מכיוון שהדבר לא היה סביר, השופט לא היה מוכן לפטור אותם מהאגרה בנימוקים אלה. השופט גם דחה את הטענה כי רק חלק מהמערערים צריכים להיות פטורים מהאגרה, בקובעו כי יש לשקול את המערערים יחד לקבלת פטור מאגרה. מאחר שהמערערים לא עמדו בתנאי הפטור, פסק השופט שלא להתערב בהחלטת הרשם ודחה את הערעור, תוך שהוא מאפשר למערערים 150 יום לשלם את האגרה.