בע"מ 2738/13

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיה אנושית מורכבת הנוגעת לאימוץ ילד קטין וכשירותו של האב הביולוגי לגדלו. הילד הוצא ממשמורת הוריו בשל חוסר יכולתם לטפל בו כראוי, וערעורו של האב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להכריז על הילד כבר-אימוץ ולהסדרת אימוץ סגור נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. האב הגיש בקשה לחופשה כדי לערער, בטענה כי יש לבחון את כשירותו ההורית באופן שונה וכי אופי האימוץ צריך להיות פתוח ולאפשר קשר שוטף עם הילד. פסק הדין מסכם את ההליכים המשפטיים הממושכים, תוך התמקדות בהערכות הכשירות ההורית של האב ובחוות דעת המומחים. ההערכות הגיעו באופן עקבי למסקנה כי לאב אין את היכולת לגדל את הילד, וסיכויי השיפור קלושים. בעוד האב חלק על האובייקטיביות של ההערכות, בית המשפט אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, תוך שימת דגש על טובת הילד. פסק הדין התייחס גם לאופי האימוץ, והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי לאימוץ סגור, בנימוק של חוסר שיתוף פעולה של האב עם רשויות הרווחה והיעדר קשר משמעותי עם הילד. השופט א' רובינשטיין הדגיש את עליונות טובת הילד ואת הצורך בזהירות בשינוי החלטת בית המשפט המחוזי. השופטת ד' ברק-ארז והשופט נ' הנדל הסכימו עם הכרעת הדין.