עב"ל 23990-04-12

תקציר

בפסק הדין שניתן הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מקבל את החלטת בית הדין האזורי ומסכים עם התקדים שנקבע בפרשת זכי מזרחי. המסגרת הנורמטיבית, המבוססת על סעיף 298(א) לחוק הביטוח הלאומי, מאפשרת לפקיד תביעות לבחון תביעות נפגעי עבודה, כאשר המקרים שבמחלוקת מגיעים לוועדה רפואית. בית המשפט התייחס למספר פסקי דין קודמים, והדגיש כי כאשר מבוטח בוחר במסלול הוועדה הרפואית, עליו לדבוק בהחלטותיה מבלי לפתוח בהליכים משפטיים נפרדים נגד החלטת פקיד התביעות. המערער בחר לערער על החלטות הוועדה הרפואית – לערער הן על החלטת הוועדה הראשונה והן על החלטת הוועדה הרפואית לעררים – תוך מיצוי כל ההליכים העומדים לרשותו. בית המשפט מצא כי אין זה סביר לאפשר למערער לנקוט בהליכים משפטיים נוספים, שכן הוא בחר במודע בדרך הוועדה הרפואית ועליו לקבל את תוצאותיה. למרות שהמערער טען כי קיים הבדל פרוצדורלי בין הוועדות הרפואיות לבין בית המשפט המחוזי, ההחלטה מאשרת כי מרגע שהוועדה הרפואית נתנה פסק דין, היא מונעת תביעות נוספות באותם נושאים בבית המשפט. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, תוך שמירה על תקינות ההליך המשפטי שנקבע.