ע"א 48909-10-19

תקציר

פסק הדין דוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד ללא צו להוצאות. בית המשפט מצדד במסקנתו של בית משפט קמא כי יש לפנות את המערער – אשר השתמש בחלקת אדמה יחד עם משפחתו מבלי לשלם כל תמורה – מהנכס שבבעלות עיריית הרצליה. לטענת השופטים, המערער אינו זכאי לכל פיצוי בגין השקעותיו מאחר שנהנה משימוש בקרקע שנים רבות ללא כל תשלום, הקרקע היא רכוש ציבורי, המערער הרחיב את אחזקותיו מעבר לצרכיו האישיים והבניה במקרקעין הייתה בלתי חוקית. זאת ועוד, העירייה אינה רשאית לתבוע דמי שימוש ראויים משום שמקום מגוריו של המערער היה ללא תשלום. השופטים מסכימים עם קביעתו של בית משפט קמא כי הסמכות להשתמש במקרקעין נשללה בשנת 2002, והמערערת אינה נדרשת לשלם דמי שימוש כלשהם ממועד זה ואילך. השופטת יונה אטדגי מוסיפה כי יש לקזז את דמי השימוש הפוטנציאליים שהמערער חייב כנגד כל תמורה חלקית בגין השקעותיו, וזאת עד סוף שנת 2017 – המועד המאוחר ביותר לגביו נתן השמאי המומחה חוות דעת. לבסוף, מאחר שהערעור והערעור שכנגד נדחים, הערבויות, אם ישנן, יוחזרו לצדדים שהפקידו אותן.