ע"א 64/65

תקציר

יורשיו של משה נסים משיח, שנפטר ב-1942, מסתבכים בסכסוך רכוש ממושך. משיח הותיר אחריו בית ודירה בתל אביב, כאשר המשיב, בנו, התגורר שם במקור. לאחר תקופה בה התגורר במקום אחר, חזר המשיב לנכס. עיקר הסוגיה היא האם למשיב זכות לחזקה בלעדית בדירה. בית משפט השלום פסק לטובת המערערים, וקבע כי היתר המשיב לגור בדירה בוטל בשנת 1959, ועליו לפנות את המקום. עם זאת, בית המשפט המחוזי הבחין בין מקרה זה לבין פסק דין קודם בעניין מלמד נ' מלמד, מפרש זאת כאומר שלמשיב יש הגנה לפי חוק הגנת הדייר. השופט לנדוי, בפסק דין מקיף, חולק על פרשנות זו וסבור כי חזקתו של המשיב אינה בלתי חוזרת. זאת ועוד, סעיף 30 לחוק הגנת הדייר, עליו הפעיל בית המשפט המחוזי, אינו חל במקרה זה. היא מתייחסת למערכת היחסים שבין בעלים משותף לבעלים חדש בעקבות מכירה ואינה משנה את הדין המהותי בדבר זכויות בעלים משותפים. בנוסף, לא ניתן להגן על חזקתו של המשיב, בהיותה ניתנת לביטול. השופט מתייחס גם למעשיות של החזקה המשותפת ולסבירות של משפט חלוקה לחלוקת הרכוש. השופטים אוסמן, אגרנט והלוי מסכימים עם פסק דינו של השופט לנדוי. בתוך כך, השופטת ויתקון, אף שהיא מסכימה עם התוצאה בעניין מלמד, מבדילה אותה מהמקרה הנוכחי ותומכת בזכות החזקה הבלעדית של המשיב, תוך שימוש בסעיף 30 לחוק הגנת הדייר.