רע"א 5638/95

תקציר

במקרה של תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תבע המשיב פיצויים בגין נזקי גוף מתאונת דרכים וביקש מינוי מומחה רפואי בפסיכיאטריה, לרבות הגשת כרטיס טיפול פסיכולוג. בקשה זו נדחתה בתחילה על ידי בית משפט השלום, אך בהמשך קיבלה תוקף לבית המשפט המחוזי, מה שהוביל לערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פירש את המונח "טיפול רפואי" באופן רחב בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, והכיר בכך שמסמכים המעידים על פגיעות נפשיות או גופניות יכולים להגיע מאנשי מקצוע שאינם רופאים, כגון פסיכולוגים. היא הדגישה את מטרת התקנות: לאפשר פיצוי לנפגע באמצעות הערכות מומחים של פגיעות לצורך שיקום. בית המשפט ציין כי מסמכים שאינם רפואיים צריכים להיות ממקורות רציניים ומוסמכים ולצרכי טיפול רפואי. ההבחנה בין מסמכים רפואיים לחוות דעת טופלה באופן דומה, תוך הבטחת זרימת מידע רלוונטי ובלתי מוטה למומחים שמונו על ידי בית המשפט, תוך שמירה מפני טענות מניפולטיביות. בית המשפט העליון אישר כי מומחים צריכים לקבל עמדה מלאה ובלתי משוחדת ללא השפעות חד-צדדיות, והדגיש כי שיקול דעת מומחה צריך להשלים ולא להחליף החלטות שיפוטיות. בסופו של דבר, במקרים מורכבים של בריאות הנפש לאחר תאונה, אישר בית המשפט כי ניתן לשקול בזהירות חומרים מפסיכולוגים פרטיים, תוך מינוי מומחים בהתאם לחומרת הפגיעה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת הגמישות הנדרשת במינוי הערכות מומחים בכל מקרה לגופו, ודחה את הערעור בהוצאות שהוטלו.