ת"א 35714-12-18

תקציר

פסק הדין סובב סביב הסכם שכירות ואי עמידה של השוכר בהתחייבויות כספיות מסוימות. השופט דן בהרחבה בעקרון ה-pacta sunt servanda, ומדגיש כי יש לכבד חוזים. טענת השוכרים כי היעדר דרישות תשלום מוגדרות בחוזה פוטר אותם מאחריות כספית נדחית, שכן השופטת מסתמכת על תקדימים משפטיים קודמים. השופטת גם דוחה את טענות השוכרים בדבר היעדר יריבות חוזית ומסבירה כי חתימתם על הסכם השכירות כערבים מחייבת אותם לעמוד בכל ההתחייבויות החוזיות. באשר לחדר המכונות והארנונה, השופט מצדד בתובע וקובע כי השוכר מחויב חוזית לשלם סכומים אלה, למרות טענותיהם להבנה שונה. השופט פוסק נגד השוכר גם בסוגיות של הפרשי הצמדה, מערכות מיזוג נוספות וקיזוז עלויות, תוך ציון התחייבויות חוזיות והיעדר ראיות לתמיכה בטענות השוכר. עם זאת, השופטת מקבלת את טענת השוכר בדבר פיצוי מוסכם, וקובעת כי הוא אינו מהווה פיצוי כפול וניתן לאכיפה לצד נזקים נוספים. עם זאת, השופט מפעיל שיקול דעת להפחית את סכום הפיצוי המוסכם ל-30 אלף שקל, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של איחור בתשלום. לפיכך, הסכום הכולל בו חייבים הנתבעים, ביחד ולחוד, עומד על סך של 155,812 ₪, כולל מיסים, הפרשי דמי שכירות, עלויות מיזוג ופיצוי מוסכם. סכום זה נושא חיובים נוספים, לרבות הפרשי הצמדה וריבית, המחושבים ממועד הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום בפועל. הנתבעים אחראים גם לכיסוי הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של התובע, בסך 6,500 ₪. השופט מסיים בכך שהוא מורה לנאשמים להסדיר סכומים אלה ומורה למזכירות לסגור את התיק. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והוא מיום 25.3.2022.