ת"א 12228-01-20

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (התובעת) הגיש תביעה נגד נתבעת שפלשה לחלקת אדמה הרשומה על שם התובעת, בדרישה לפנותה ולשלם דמי שימוש הולמים. הנתבעת טענה כי הקרקע נמסרה לה ולבעלה המנוח על ידי חמיה בשנות ה-60 וכי הם בנו עליה בית מגורים. התובעת גילתה את הפלישה בשנת 2007 והגישה תביעת פינוי שהסתיימה בפסק דין לטובתה בשנת 2009. נמצא כי הנתבע ידע על ההליך הקודם ופעל בחוסר תום לב. לפיכך, התביעה הנוכחית לדמי שימוש הולמים, שהסתכמה ב-278,070 שקל, הייתה מוצדקת. טענות הנתבע כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, שיהוי או השתק נדחו, שכן בית המשפט מצא כי הנתבע לא פעל בתום לב. בית המשפט דן גם בשיעור דמי השימוש הראוי וקבע כי הוא צריך לעמוד על 5% מערך הקרקע לשנה, וכן קבע כי אין לחייב במע"מ בנסיבות אלה. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.