פש"ר 18291-05-15

תקציר

בית המשפט דחה את בקשותיהם של בן וגרושתו לעניין חלוקת הרכוש שבבעלות אביו המנוח של הבן. הבן טען לזכויות בנכס באמצעות הסכם בעל פה לכאורה עם דודו, אך בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכם כזה ותצהירו של הדוד היה חסר פירוט. יתר על כן, חוק המקרקעין הישראלי מחייב שעסקאות מקרקעין יהיו בכתב, והבן לא סיפק כל הסכם בכתב. גם תביעתה של האישה לשעבר למחצית הזכויות הרכושיות, בגין נישואיה למנוח, נדחתה. הנכס עבר בירושה למנוח ונרשם על שמו בלבד, ולכן לא נכלל בהוראות חוק יחסי ממון, המחלק נכסים עם פקיעת הנישואין. בית המשפט מצא כי התקופה הארוכה של חיי המשפחה המשותפים בנכס אינה הוכחה מספקת לביסוס שותפות ספציפית בנכס, והאישה לשעבר לא הביאה כל ראיה נוספת שתתמוך בטענתה. בנוסף, התנהגותו של המנוח הצביעה על כך שהוא ראה עצמו כבעלים יחיד, ואשתו לשעבר הייתה בעלת רכוש משלה. המבקשים חויבו לשלם 5,000 ₪ כל אחד לבנק ולנאמן.