עע"מ 2152/13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע בתיק שנידון בעבר. המבקש ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין, אך בית המשפט לא מצא עילה מספקת לכך. בהתבסס על תקנה 42 לבתי המשפט לעניינים מינהליים ותיקים תקדימיים, עצם הגשת ערעור אינה משהה אוטומטית ביצוע פסק דין. על המבקש להוכיח הן סיכויי הצלחה גבוהים בערעור והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במקרה זה, בית המשפט מצא כי ההסתברות להצלחת הערעור אינה גבוהה. פסק דינו של בית משפט קמא היה מנומק היטב, וביטול החלטות מקצועיות כאלה הוא מאתגר, במיוחד כאשר ועדת הערר דבקה בהנחיות שנקבעו, כגון אלה של היועץ המשפטי לממשלה בנוגע ליישום הדינים הרלוונטיים. באשר למאזן הנוחות, המבקש לא הצליח להראות כי החלטה שלילית תגרום נזק בלתי הפיך, שכן גם אם הערעור יתקבל, השינויים הנובעים מסוגיית הצפיפות לא יהיו בלתי הפיכים. בינתיים, המשיבים כבר השקיעו משאבים רבים במשך חמש שנים בהכנה למאמצי הבנייה, ועיכוב מאמצים אלה יגרום להפסד כספי ויפגע בדיירים הנוכחיים בשל עיכובים פוטנציאליים בשיפוץ. משכך, חויב המבקש לשלם למשיבים שכר טרחה בסך 10,000 ש"ח, והצו הארעי שניתן ביום 20.3.2013 בטל החל מיום 23.4.2013.