תמ"ש 51621-06-15

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעתו של הגבר נגד גרושתו ונתבע נוסף, ד"ר מ', בגין דמי שימוש בחווה שהייתה בבעלות משותפת של בני הזוג לאחר גירושיהם. תחילה מתייחס השופט לטענותיה של האישה בדבר חוסר הבהירות בתביעת הגבר, והעובדה שהתביעה לא פירטה את סכומי הכסף הכרוכים בכך. הגבר הבהיר כי הוא מבקש דמי שימוש עבור מגורי האישה בחווה ועבור ניהול החברה המשותפת שלהם, שגם שטחיה נמצאים בחווה. לאחר מכן דן השופט בטענת האיש כי הוא חייב בדמי שימוש מיום פרידתם. הבקשה נדחית בטענה כי האיש היה מנוע מלהשתמש בחווה על פי צו הגנה, אשר היווה מניעה משפטית לשימושו בנכס. עוד קובע השופט כי טענתו של הגבר כי האישה מנעה ממנו להשתמש בשאר שטח החווה - שטח גדול של למעלה מ-17 דונם - אינה מבוססת, וכי לא הייתה כל מניעה משפטית או מעשית להתגורר בה. יתר על כן, השופט קובע כי האיש לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בתביעתו לדמי שימוש בתקופה שלאחר פקיעת צו ההגנה. הגבר טען כי נמנע משימוש בחווה משום שהאמין שהדבר יוביל לתביעות משפטיות ולתלונות שווא מצד האישה. השופט מציין את אופיו החריף של הסכסוך ביניהם, אך קובע כי התנזרותו של האיש עצמו מהחווה אינה יכולה להצדיק תביעה לדמי שימוש. עוד קובע השופט כי האישה לא הפריעה לגבר להשתמש במשק, וכי זכותו להשתמש ברכושו היא זכות יסוד חוקתית, שהאישה לא הייתה חייבת להזכיר לו. לאחר מכן דן השופט בתביעה לדמי שימוש ביחס לשימוש של החברה בחווה ובמתקניה. הבקשה נדחית בטענה כי האיש לא הביא כל חוות דעת של שמאי מקרקעין שתתמוך בתביעתו בדבר גובה דמי השימוש, ולא עמד בנטל ההוכחה לגבי הסכום הנתבע. בנוסף, השופט קובע כי השימוש שעשתה החברה בחווה היה ברשותה של האישה, שהחזיקה במחצית מהחווה וניהלה את החברה, ולכן לא ניתן לראות בה הסגת גבול. עוד קובע השופט כי האיש לא הוכיח כי ד"ר מ' ניהל את החברה או את החווה, או כי שימושו במתקני החברה הסב לאיש נזק כספי. השופט מוצא את עדותו של ד"ר מ', שסתרה את טענותיו של האיש, משכנעת יותר. עוד קובע השופט כי דו"ח החקירה הפרטית שהגיש האיש כראיה היה בעל משקל ראייתי נמוך ביותר, שכן הוא התבסס על הקלטות ותמליל שלא הוגשו לבית המשפט, ולא ניתן היה לזהות את מחברו. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי האיש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ביחס לטענותיו נגד מי מהנתבעים, ולכן דוחה את התביעה. האיש נדרש לשלם את הוצאותיהם של שני הנתבעים.