עש"א 16460-07-15

תקציר

תפקידו של הנאמן בבחינת תביעות החוב של הנושים הוא מעין שיפוטי, כלומר יש לו סמכות להכריע בסוגיות משפטיות מהותיות, אם כי הוא אינו מחויב לכל כללי הדיון בבית המשפט. החלטותיהם נתונות לשיקול דעת רחב ובדרך כלל מפוקחות ומבוקרות על ידי בית המשפט, המתערב רק במצבים של סטייה קיצונית ומהותית מהסבירות והתקינות. במקרה דנן, ערעורה של המערערת על החלטת הנאמן לדחות את תביעת החוב שלה לא צלח, שכן השופט לא מצא חריגה קיצונית משיקול דעתו של הנאמן. המערערת טענה כי החייבת, שעבדה במשרד התיווך שלה, חתמה על שטרי חוב לטובת לקוחות לאחר שלקחה את כספם מבלי לעמוד בהתחייבויותיה. משדרשו הלקוחות את כספם בחזרה, רכשה מהם לכאורה המערערת את השטרות, אך השופטת מצאה סתירות בציר הזמן של האירועים המתוארים על ידי המערערת, וכי לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה. השופט גם הסכים עם החלטת הנאמן כי רכיב התמורה הנדרש לצורך המחאת החוב לא הוכח, וכי למערער, כמיופה כוח, לא יכולות להיות יותר זכויות ממה שיש ללקוחות כנגד החייב. מאחר שהמערער לא הוכיח די הצורך חריגה קיצונית מסמכותו הסבירה של הנאמן, דחה השופט את הערעור, אישר את החלטת הנאמן והורה למערער לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.