ע"א 4210/07

תקציר

בפסק הדין מעורבים שלושה צדדים: גרינברג, ספיד קאר וטכנוטסט. גרינברג התכוון לרכוש מכונית משומשת מספיד קאר, אך מספר המנוע ברישיון הרכב לא תאם את המספר על מנוע הרכב בפועל. גרינברג בדק את הרכב על ידי טכנוטסט לפני רכישתו, אך הפער לא צוין. פער זה גרם לכך שהמכונית הושתקה. גרינברג תבע אז את ספיד קאר ואת טכנוטסט על נזקים. בית המשפט קמא פסק לטובת גרינברג נגד טכנוטסט, והורה לזו לפצות את גרינברג בסך 14,600 ₪ בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שטכנו טסט הייתה צריכה להודיע לגרינברג על אי ההתאמה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתה של גרינברג נגד ספיד קאר, וקבע כי ספיד קאר פעלה בתום לב וללא ידיעת החלפת המנוע. טכנוטסט ערערה וטענה כי גרינברג ידע על אי ההתאמה וכי ספיד קאר היא האחראית הבלעדית לנזקיו. גרינברג הגיש ערעור נגדי ובו ביקש לבטל את העסקה ולקבל פיצוי מלא מספיד קאר. ספיד קאר טענה כי מילאה את חובתה לאפשר לגרינברג לבדוק את הרכב וכי פעלה בתום לב. ערכאת הערעור דחתה את ערעורו הנגדי של גרינברג, ולא מצאה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא או בהחלטתו שלא לבטל את העסקה. גם בית המשפט לערעורים לא מצא הצדקה לפטור את ספיד קאר מכל אחריות. בית המשפט קבע כי על ספיד קאר, כמוכרת, מוטלת החובה לוודא כי פרטי הרכב תואמים את אלה המופיעים ברישיון וכי היעדר כלי בדיקה אינו מהווה תירוץ תקף. לפיכך, ספיד קאר הייתה חייבת לפצות את גרינברג. באשר לערעור של טכנוטסט, הסכים בית המשפט כי הוא מכוון בראש ובראשונה נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שאותן סירב להתערב בהן. עם זאת, נוכח אחריותה של ספיד קאר, קיבל בית המשפט לערעורים באופן חלקי את ערעורה של טכנוטסט וקבע כי הן ספיד קאר והן טכנוטסט אחראיות במשותף לנזקיה של גרינברג. היא הציעה כי ספיד קאר תישא ב-35% וטכנו-טכוסט 65% מסכום הפיצוי. יתר ערעורה של טכנוטסט וערעורה הנגדי של גרינברג נדחו. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו. על פסק דינו של השופט עודד גרשון הסכימו השופטים יגאל גריל ויעל וילנר.