בד"מ 69/97

תקציר

פסק הדין מקבל באופן חלקי את התלונה נגד עורך הדין הנתבע בגין הפרת כללים 14(א) ו-16(א) לכללי לשכת עורכי הדין. הנאשם ייצג בית חולים והעומד בראשו, המתלוננת, בהליכים משפטיים שונים ובניסוח מסמכים משפטיים. הייצוג התקיים בשתי תקופות: ראשית, עד שנת 1988 ייצג הנאשם את המתלוננת ואת ועד הרופאים של בית החולים במו"מ ובניסוח הסכם העסקה למתלוננת. בהמשך, בשנת 1996, ייצג הנאשם את בית החולים בהליך פיטורי המתלוננת. המתלונן טען כי ייצוגו של הנאשם יצר ניגוד עניינים והפר את חובת החיסיון כלפיו. בית המשפט מצא כי הנאשם אכן הפר את תקנות 14(א) ו-16(א) בכך שייצג את בית החולים נגד המתלוננת בעניין הקשור לייצוג הקודם. בית המשפט הדגיש כי מערכת היחסים המתמשכת בין המתלוננת לבין בית החולים היוותה עניין זהה, וייצוגו של הנאשם יצר חשש אובייקטיבי לניגוד עניינים. עם זאת, בית המשפט דחה את התלונה בעניין תקנות 19 ו-21, המתייחסות לחובת הסודיות. המתלונן לא הביא ראיות למידע ספציפי שנמסר לנאשם ולאחר מכן שימש נגדו. למרות ההפרות, בחר בית המשפט לתת לנאשם אזהרה בלבד, ללא עונש, בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה. פסק הדין נועד לשמור על אמון הציבור בעורכי הדין ובאמות המידה האתיות של מקצוע עריכת הדין. בית המשפט מקווה שמקרים כאלה לא יישנו בעתיד.