עב"ל 42412-05-17

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על בסיס עקרונות תום הלב וסופיות הדיונים. פסק הדין נשוא הערעור ניתן במאי 2016 והמבקש ידע עליו עד דצמבר 2016, אך הערעור הוגש רק ביולי 2018, מה שמהווה שיהוי ניכר. המבקש לא הוכיח סיבה מיוחדת לעיכוב זה. טענות המבקש, המתייחסות ברובן לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בדבר בעלות על דירה בירושה, אינן צפויות להצליח, שכן ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות אלה. על פי פסק הדין, בא כוחו של המבקש קיבל את פסק הדין באוגוסט 2016, והמבקש טוען כי נודע לו עליו בדצמבר 2016, אך הערעור הוגש באיחור של ארבעה חודשים וחצי. נימוקי המבקש לשיהוי, לרבות הגשה שגויה לבית המשפט המחוזי ואיחור לכאורה במסירת פסק הדין על ידי בא כוחו, אינם נחשבים כטעמים מיוחדים להארכת המועד. פסק הדין מדגיש כי מערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו אינה עניינו של בית המשפט וכל תקלה במערכת יחסים זו אינה מהווה סיבה מיוחדת להארכה. ככלל, עניינו של המשיב בסופיות הדיון, לצד השיהוי הניכר וסיכוייו הנמוכים להצלחת הערעור, גוברים על טענות המבקש. לפיכך, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית.